<h1>הבתים — שערי תפילה שער עשירי</h1>
<h2>דף ל.</h2>
כשתקנו חכמים תפלות אלו, תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום. ואלו הן, כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך בא"י המפיל חבלי שינה על עיני והמאיר לאישון בת עין והזכירני בתורתך ותרגילני במצותיך יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתצילני מיצר הרע ופגע רע ואל יבהילוני חלומות רעים והרהורים רעים ותהיה מטתי שלמה לפניך והעמידני ממנה לחיים בא"י המאיר על כל העולם כולו בכבודו וקורא פרשה ראשונה מקרית שמע, ואם אנסתו שינה קורא אפילו פסוק ראשון או פסוקי דרחמי ואחר כך ישן, לר"ם. מלשון הר"ם שמענו שמברך תחלה ברכת המפיל ואחר כך קורא ק"ש, וכן כתבו קצת הגאונים, ונתנו טעם לדבר כדי שישן סמוך לק"ש שצריך לישן מתוך ק"ש. והרב בעל העתים כתב שקורא את שמע ואחר כך מברך המפיל, ודברי הר"ם נראין עיקר. כתב רבינו סעדיה שצריך לברך כשקורא פרשה זו אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא ק"ש. ויש מי שנתן טעם לזה מפני שקריאה זו היא עיקר ק"ש כי מה שקורין קודם צאת הכוכבים אינה בעונתה, לפיכך צריך לברך עליה, ולפי זה הביאור מי שקרא ק"ש בזמנה אינו מברך על מטתו, ויש מי שכתב שאפילו קרא בזמנה מברך על מטתו, כדרך שמברכין על כל מצוה שהיא מדברי סופרים, שאע"פ שקרא ק"ש בבית הכנסת מצוה לקרותה על מטתו. ויש מי שאמר שאין מברכין על קריאה זו מפני שאינה אלא לשמירה כדרך פסוקי דרחמי. ומדברי הר"ם נראה שאין מברכין עליה שהוא סדר פרשה זו אחר ברכת המפיל חבלי שינה. ונראה שד(א)י בברכת המפיל מפני שמזכיר בה ענין תורה. כל הקורא ק"ש על מטתו נצול מהרהורים רעים, ומזיקין בדילין המנו, והרי הוא כאלו אוחז חרב שתי פיות בידו להלחם עם אויביו ולהשפילם, ועל זה נאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. יש מי שכתב כל זמן שישן מברך המפיל אפילו ישן ביום. והראב"ד כתב שאפילו ישן ביום כעין שינת לילה אינו מברך, לפי שאינו [מברך] אלא [על] מנהג העולם ועל סדורו. וכן נראה דעת הר"ם שכתב כשנכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך וכו'. ועל ברכת אלקי נשמה כתב בשעה שיקץ בסוף שנתו, נראה שאינה מברך אותה אלא בשעה שיקץ ורוצה לעמוד, וכן נראה. כשיעור משנתו מברך אלקי נשמה שנתת בי טהורה אתה בראתה וכו' וחותם בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים. כששומע קול התרנגול מברך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. יש מי שכתב שכל זמן ששומע קול התרנגול אפילו בחצי הלילה מברך ברכה זו. ויש מי שכתב שאין מברך אלא בבקר כשיעור משנתו סמוך לעמוד השחר, וכן נראה. כשלובש בגדיו אומר ברוך מלביש ערומים. כשמתכסה בבגד שיש בו ציצית אומר בא"י אמ"ה אקב"ו להתעטף בציצית. בקצת ספרים נמצא במקום ברכה זו ברוך עוטר ישראל בתפארה, והיא על סודר הראש או כובע או טלית. וכן נראה נסחת הר"ם שלא הביא ברכה להתעטף בציצית בסדר ברכות אלו והביא ברכת עוטר ישראל בתפארה. כשמניח ידיו על גבי עיניו מברך ברוך פוקח עורים, כשזוקף על מטתו אומר ברוך מתיר אסורים, כשפושט רגליו להניחם בארץ מברך ברוך רוקע הארץ על המים, כשעומד אומר ברוך זוקף כפופים, כשנוטל ידיו אומר בא"י אקב"ו על נטילת ידים, כשרוחץ פניו מברך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתרגילני לדבר מצוה, ותן חלקי בתורתך, וכוף את יצרי להשתעבד לך, ותנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים בא"י הגומל חסדים טובים לעמו ישראל. כשיחגור חגורו אומר ברוך אוזר ישראל בגבורה. כשנועל מנעליו אומר ברוך שעשה לי כל צרכי. כשמהלך אומר ברוך המכין מצעדי גבר. הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון עשו כבוד לאלקי ישראל שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא ואעשה צרכי שזה הוא דרכן של בני אדם. יש מי שכתב שאין ראוי לומר ברכה זו אלא ירא שמים וחסיד ביותר, אבל אדם אחר נראה כגאוה, ולא נתברר לי. אחר שיצא אומר ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת בא"י רופא כל בשר ומפליא לעשות. כתב אחד מן הגאונים בתשובת שאלה מי שהשתין מים והסיח דעתו ואחר כך נמלך והשתין פעם אחרת חייב לברך שתי ברכות ואע"פ שמברך ברכה אחת שתי פעמים בבת אחת, שהרי אמרו מי שלא התפלל ערבית מברך שחרית שתים, ואין שיעור להשתנת המים כי אפילו על טפה אחת צריך לברך, שאם יסתם הנקב מלהוציא אותה טפה היה קשה לו וחייב להודות על זה. ולא נתברר לי. יש מי שכתב שכל זמן שנכנס לבית הכסא בין לגדולים בין לקטנים מברך אשר יצר. וכתב הראב"ד שצריך ליטול ידיו ולברך על נטילת ידים או לנקותם בכל דבר המנקה ומברך על נקיות ידים, שאסור לברך בידים מלוכלכות. ובשערי נטילת ידים נרחיב בזה.
